פסק-דין בתיק ת"א 10006-07-08

בתביעה שבפניי מבקש התובע, כי ייפסק לו פיצוי כספי בגין הפקעת חלק מחלקתו על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה, מאחר שלטענת התובע, נגרמו לו נזקים חמורים בגין ההפקעה האמורה, שנעשתה בשרירות ו/או בחוסר תום לב מוחלט (כך לטענתו).

1. נכון למועד 24.5.2009, התובע היה הבעלים הרשום על חלקה 5 בגוש 18886 במועצה המקומית ירכא (להלן: "החלקה"). ביום 24.1.2000 נרשמה הערה על הפקעת חלק מהחלקה בהתאם לסעיפים 5 ו-7 ל פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות").   

2. ביום 22.7.2008 הגיש התובע את התביעה דנן, בה הוא טוען מספר טענות כדלקמן:

(1)   "במועד בלתי ידוע" פלשה הנתבעת לחלק מן החלקה לצורך סלילת דרך סלולה, ונגסה מן החלקה שטח של 220 מ"ר, ללא רשות ו/או זכות, תוך פגיעה בחלקה ובאפשרות ניצולה. כתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקים משוועים בחומרתם.

(2)   הנתבעת מנסה להתעשר על חשבונו של התובע שלא כדין.

(3)   מעשי הנתבעת מהווים פגיעה בזכויותיו הקנייניות של התובע, ומנוגדים בפרט לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

(4)   התובע מחזיק מסמך מטעם הנתבעת בו מאושר במפורש, כי כל מעשה של נגיסה מהחלקה מותנה בהשגת הסכמתו של התובע. ואולם, התובע מעולם לא הסכים ל"נגיסה" מחלקתו, למעט הסכמה המותנית בתשלום פיצוי הולם.

מטעמים אלה, מבקש התובע כי ייפסק לו פיצוי כספי על סך 109,566 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. 

3. הנתבעת הגישה את כתב הגנתה, בו בין היתר, העלתה טענות מקדמיות לדחיית התביעה על הסף, וביניהן העלתה טענת התיישנות וטענת העדר יריבות בהסתמך על הוראת סעיף 197 ל חוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1975 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

4. בהתאם להחלטת בית המשפט, הגיש התובע את תגובתו לטענות המקדמיות של הנתבעת. במסגרת זו, הרחיב התובע את חזית טענותיו וטען, כי נפל פגם מהותי בהליכי ההפקעה, לנוכח העובדה שהתובע לא קיבל כל הודעה על עצם ההפקעה. לפיכך טען התובע, כי ההפקעה נעשתה שלא כחוק ובהעדר סמכות. כמו כן, העלה התובע טענה חדשה של רשלנות המשיבה בגין מחדלה, משלא מסרה לתובע הודעה בגין ההפקעה, ערב ההפקעה.

5. בדיון מיום 24.5.2009, נדחו על ידי טענת ההתיישנות וטענת העדר יריבות אותן העלתה הנתבעת בהסתמך על סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, שכן התביעה לא הוגשה בהתאם לסעיף האמור, אלא לתשלום פיצוי לאחר הפקעה שבוצעה. הוצאות בגין היעדרותה של הנתבעת מהדיון הנ"ל, כך קבעתי, ישקלו במסגרת מתן פסק  הדין הנוכחי. כמו כן קבעתי, כי ככל שבדעת ב"כ התובע לתקן את כתב התביעה על דרך הוספת טענת רשלנות ו/או תיקון חוות הדעת התומכת בתביעה יגיש בקשה מתאימה בתוך 30 יום.

 התובע לא עשה כן.

6. בין לבין, הגישה הנתבעת בקשה לתיקון כתב הגנה, מן הטעם שנתגלו לה עובדות חדשות לאחר שהתיק הועבר לטיפולו של ב"כ הנוכחי (כך לטענתה). בהחלטתי מיום 13.12.2009 התרתי לנתבעת לתקן כתב הגנתה, בכפוף לתשלום הוצאות. ביום 5.1.2010 נתקבל כתב ההגנה המתוקן, המעלה אף הוא טענות לדחייה על הסף.

7. התובע הגיש את תגובתו לטענות המקדמיות שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן (בהתאם להחלטה בדיון שנערך ביום 23.2.2010), ובה בין היתר, חזר התובע על טענותיו לרשלנות הנתבעת כלפיו, וכן לאי פרסום ההפקעה כדין. לעניין הסמכות העניינית טען התובע, כי לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתביעה זו שעניינה פיצויים כספיים בגין הפקעה שלא כדין, מאחר שהינו מוסמך לדון בתביעות אזרחיות- שאינן במקרקעין- ששוויין אינו עולה על סכום של 2,500,000 ש"ח. 

8. ביום 3.6.2010 נערך דיון נוסף, הפעם בנוכחות שני הצדדים. במסגרת דיון זה, שבה הנתבעת על עיקרי טענותיה לדחייה על הסף; לטענת הנתבעת, דין התביעה להדחות על הסף מחוסר סמכות עניינית, שכן טענה בגין פיצויים הכרוכים בהליך הפקעה הינה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. הנתבעת הוסיפה לטעון להעדר יריבות בינה לבין התובע, שכן הרשות המפקיעה היא הוועדה לתכנון ובניה גליל מרכזי, ולא הנתבעת. מכל מקום, טענה הנתבעת, כי משפורסם הליך ההפקעה בילקוט הפרסומים חלה עליו חזקת התקינות. למעשה, טענה הנתבעת, בכתב התביעה לא נכללה טענה בדבר חריגה מתוואי ההפקעה ולפיכך אין עילת תביעה כנגדה.

9. באותו דיון, שב ב"כ התובע על טענתו לפגם שנפל בהליך ההפקעה, לנוכח העובדה שהתובע לא קיבל הודעה על ההפקעה. כמו כן, טען הוא, כי הועדה המקומית הפקיע את המקרקעין ללא הסכמת המועצה המקומית ירכא, שבשטחה מצויים המקרקעין, דבר שאין היא רשאית לעשות. לטענתו, התביעה היא מכוח פקודת הקרקעות ולכן התביעה צריכה להיות מופנית כלפי מי שיזם את ההפקעה, והיה בעל אינטרס לביצועה, וכן מי שביצע את העבודות בפועל (קרי; הנתבעת), ולא כלפי הועדה על אף שהיא בפועל מבצעת את הליכי ההפקעה.

10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להימחק על הסף, מחמת חוסר סמכות עניינית.

בפתח הדיון, לא מן הנמנע לציין, כי כתב התביעה נוסח בצורה מעורפלת ועמומה למדי, ובנסיבות אלו קשה היה להבין מכוח מה ובהסתמך על איזו עילה ביסס התובע את תביעתו לפיצוי. בית המשפט כאמור, הציע לתובע לתקן את התביעה, אך התובע לא עשה כן.